כחומר ביד היוצר

מאמר על חומר רוח ואדם

כחומר ביד היוצר  ברצותו מרחיב וברצותו מקצר…

חומר

חומר (כך נקרא החימר בעברית נכונה) הוא תוצר בליה של סלעים שמתפוררים ויוצרים את האדמה שאנו מכירים. האדמה מורכבת ממינרלים שונים, שהמינרל בעל הגרגירים הקטנים ביותר הוא חרסית מה שגורם לו לשקוע אחרון במקום שיש בו מים. החומר נאסף, ולאחר תהליכי סינון מתקבל החומר, שבעזרת מים ולפעמים חומרים נוספים ניתן להכין עיסה גמישה ממנה יוצרים  את כלי החרס. כלי החרס מתייבשים ונשרפים בחום גבוה שגורם לתהליך כימי בו הם מתקשים והופכים לחומר בילתי הפיך-שלא חוזר להיות אדמה רגילה ואינו נמס במים.

במסורת הקבלית כל תהליך התהוות חומרי או רוחני מורכב מארבעה שלבים המקבילים לארבעת מצבי המודעות –ארבעת העולמות. השלבים הם- צמצום. התפשטות. המשכה. והתפשטות (שניה).

אפשר לראות זאת בתהליך ההיווצרות של תינוק-

שלב ראשון הוא הצמצום- טיפת הזרע. טיפת הזרע היא דבר מצומצם שבו הכל כלול. כל מה שיהיה ויקרה ממנה אחר כך,גנוז בה כבר. היא חסרת צורה ומצומצמת אך מכילה הכל וחסרת-מודעות  נפרדת מזוג ההורים.

שלב שני הוא ההתפשטות-הטיפה שוהה ברחם האם ומתפשטת למימדים מורכבים היוצרים את התינוק,בשלב זה התינוק מתחיל להיות ישות מסויימת אך עדיין מחובר ומודע לאם ועם מעט מאוד עצמיות.(אומרים שהעובר מחובר לכל עולמות הרוח עד ללידה)

שלב שלישי הוא ההמשכה-לידת התינוק, המעבר לחווית הקיום העצמית וראית העולם החומרי דרך עיניו של התינוק ולא דרך האם, אך עדיין הוא מרגיש עצמו שייך ותלוי באם- חלק ממערכת שלימה.

השלב האחרון הוא שלב ההתפשטות האחרונה- השלב העיקרי שבהתהוות. לאחר הלידה התינוק דומה לנקודה הראשונה של הצמצום- לא ידוע עליו כלום, בשלב זה הוא מתחיל את צמיחתו האמיתית למימדים שונים ומקבל את אופיו ו'צורתו' השלימה שמובילה אותו להגשמת יעודו.

תהליך זה מזכיר את התהוות הכלי שאנו יוצרים מהחומר,וננסה לתאר זאת במאמר זה.

(להרחבת ההבנה על מצבי המודעות והעולמות המוזכרים כאן, מומלץ לקרוא את המאמר על עולמות המודעות הטבעית שיתפרסם כאן בקרוב.)

מול כל מצב בתהליך ההיווצרות ישנו מצב מודעות או "עולם" המקביל אליו,סה"כ 4 עולמות/מצבים…

מצבים אלו מוזכרים כאן על פי-

1.הגדרה מדעית של מצב מודעות (הנמדד בגלי מח),

2.'עולמות' מהמסורת האינדיאנית אפאצ'ית (ע"פ זאב מתגנב-stalking wolf),

3.ו'עולמות' מהמסורת היהודית ע"פ קבלת הארי.

לדעתי, בכל שלב כולם מקבילים.

בהתחלה גרגרי החרסית נמצאים עדיין במקורם-בסלע האם. ללא נפרדות או עצמאות כלשהי. פשוט חלק מסלע. בדומה למצב המחובר וחסר המודעות במצב המודעות דלתא (מדעי) /עולם הvoid  (ע"פ הפילוסופיה האינדיאנית אפצ'ית של זאב מתגנב) /או עולם האצילות (ביהדות).

לאחר הבליה, גרגרי החרסית נפרדים מסלע האם ונהיים כישות נפרדת, אך עדיין אינם משהו מוגדר או בעלי 'תחושת עצמי', בדומה למצב הטתא(מדעי) /או העולם הרוחני(אינדיאני) / או עולם הבריאה(יהדות) בו המודעות מחוברת לסובב ברמה גבוהה ותחושת האני והנפרדות קטנה.

גרגרי החרסית בשילוב עם מים, יוצרים יחד עיסה, ממנה מכינים את הכלי העשוי מאותם חלקי סלע מקורי שקיבלו כבר צורה עצמאית אך קשורים לאותו חומר הסובב אותם- הסלעים והחרסית באדמה. מצב זה מקביל למצב האלפא(מדעי) /או הרוח שנעה בין כל הדברים(אינדיאני) או עולם היצירה(יהדות) (שמזכיר אגב את המילה 'יוצר' השלב בו אנו יוצרים את הכלי) בו מורגשת חווית עצמאות מחד ומאידך תחושת חלק ממכלול אחד שלם המחובר לכל פרטיו.

השלב האחרון בכלי הוא השריפה בו הכלי משנה את החומר שבו וחוזר להיות כסלע אך בעל עצמאות ונוכחות- 'אני' גדול יותר. כבר לא פירורים מסלע אחר אלא כלי נפרד שיכול למלא את תפקידו. שלב זה מקביל למצב הביתא(מדעי) /או החומר(אינדיאני) או העשיה(יהדות)(שוב מזכיר את העשיה-מילוי התפקיד של הכלי) במצב זה יש מודעות מצומצמת הרואה את ה'אני' במרכז ותחושת נפרדות מהאחד. תחושת של אני שווה בפני עצמי.

השאיפה שלנו כמו של הכלי, לאחר שחווינו את עצמינו כנפרדים וכבעלי 'אני', היא לחזור למצבי המודעות הקודמים שעברנו דרכם בהווצרותינו, לראות את המציאות ברבדיה השונים ולזכור שיש לנו תפקיד מחוץ לעצמינו והוא לתת ולשרת את המטרה לשמה באנו לכאן . לכל כלי יש את היעוד שלו-מי לבישול מי לשתיה ומי נר למאור… 

מצורף סרטון על שריפת חימר בשריפה טבעית  במפגש חומר של בני אדמה- קדרות פרימיטיבית

כלי חומר