מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד רציתי להיות בחוץ. בכל מזג אויר. בכל שעות היום והלילה.

הייתי ילדה כזאת שאוספת זחלים וחוביזה. וכשכל החברות שלי התעסקו עם איפור ובגדים אני העדפתי לעשות מדורה. אמרו שזה יעבור לי. אבל גם בגיל של פסיכומטרי- תואר עדיין רציתי רק להיות בחוץ, להקשיב ולהרגיש את העולם.

אז ניסיתי ללכת בכל מיני דרכים כדי להישאר כמה שיותר קרובה לעצמי ולטבע, שבעצם זה תמיד דבר אחד מבחינתי.

ולמדתי- תכנון פרמקלצ'ר, ואדריכלות נוף, ושתלנות. וקצת עבדתי בדיר וקצת בנגרות וקצת במשתלה וקצת במלאכות שונות.

אבל כשהגעתי למיומנויות קדומות, הרגשתי שזה הבית שלי. שכאן אני יכולה להיות בטבע, בשקט, מחוברת לעצמי ולדברים שחשובים לי. שהעולם הקדום מכיל בתוכו תחומי חיים רבים שרלוונטים לי גם היום. והכל פשוט ואמיתי ובהישג יד, ונוגע באמת שבדברים.